פורים שמח למי?
היה לי בוקר לא קל... בטוחה שחלק מכן יזדהו איתי...
יש לי שלושה ילדים.כבר לפני חודשיים התחלנו לחשוב על פורים, אצל הקטנה הלך לי ממש בקלות, הילדה היא חדת קרן , שכל היום צפה על עננים ורודים, קליק אחד באתר של דוד עלי, ותוך 3 שבועות בפיצוציה הסמוכה לביתי ( איזה כייף שכבר לא צריך לחכות בדואר) הגיעה תחפושת מושלמת.
האמצעי רצה תחפושת של דמות ממשחק מחשב, איש העוגייה מפורטנייט, שוב קליק אצל דוד עלי, התחפושת קצת התעכבה, ואז הגיעה, מה להגיד לכן, קונדום בצבע חום. צמוד כמו עור שני, והמסכה היא גרב סגורה ששמים על הראש, ללא אפשרות לראות/לנשום. הוא זרם, אמר לי , בפורים נגזור עיניים ופה . אחלא.
השלישית והבכורה, החליטה להתחפש עם עוד שלוש חברות לחיפושיות. מיליוני ויכוחים, העלבויות, הודעות ואטס אפ, והודעות קוליות בואטס אפ, בקיצור ארבע מתבגרות, שמחליטות להתחפש יחד - מתכון לאסון. בסוף הסתדרו, וגם יצא להן יפה.
שואלות מה עם הקונדום האנושי? אתמול בערב חתכתי לו את העיניים והפה, הוא לא היה מרוצה, וזו לשון ההמעטה הכי גדולה EVER. והבוקר בכי וצרחות, והוא שונא אותי, ושונא את התחפושת, ועכשיו מסתבר גם שאת כל התחפושת הוא שונא, ולא רק את המסכה. והוא לא הולך. וכל הפסיכולוגיות שמציעות לא ללחוץ על הילדים, ולהבין אותם, ולזרום איתם, ובאמת שניסיתי, את כל השיטות, גם אני וגם בעלי, תאמינו לי שזה קשה ממש. לא הייתה לי בעייה שלא יתחפש, אבל הוא גם לא רוצה ללכת לבית הספר, והוא רוצה להשאר כל היום בטלפון שלו...ועל זה הטלתי וטו.
בסוף הלך לא מחופש. ובאיחור. חיבקתי אותו ממש חזק.והייתי ממש גאה בו, כי לדעתי, ללכת לא מחופש, ועוד באיחור, שכולם יסתכלו עליו והוא יצטרך לתת הסברים, לא פשוט. אבל בסוף זה היה בסדר, היו עוד ילדים שהורידו תחפושות, והוא לא הרגיש חריג.
ואני יכולה לנשום, אבל תהיו בטוחות שהלבינו לי עוד כמה שערות בראש.
בסופו של דבר, מה שהכי שימח אותי היו התמונות שקיבלתי מהאמא של הילדה שתפרתי לה את תחפושת הסושי מהפוסט הקודם.
יצא מוששששששששש.
אז מה המסקנה? אני שמחה שנגמר כבר, אצליתמיד מתחפשים רק ביום של פורים וזהו, מקווה להנות מחופש של כמה ימים איתם, בלי איפור, בלי תחפושות משונות, רק הם ואני...
